יום ראשון, 17 באוקטובר 2010

ושוב הערבים מאיימים, "אנתיפאדת אבנים"

כהרגלם כאשר השיחות עולות על שרטון, בוחרים הערבים מייד בדרכי אלימות מאיימים "בפתח מאיימים: "נשקול אנתיפאדת אבנים". הם טוענים שאת האנתיפאדה (מהדוגמאות האחרונות שראינו בסילוואן וליד כרמיאל) הם יצרו אנתיפאדה חדשה אבל במיוחד בירושלים ששם ה"מצב יותר קריטי" או במילים אחרות הסיטואציה שם יותר נפיצה והמשטרה מפחדת להיכנס ולא עושה כלום נגד פורעי חוק לכן שם הכי קל לפעול.

במרץ תחילת השנה 2010 בפתח כבר איימו להעצים את ההתנגדות והמאבק העממי, וכמובן לאחרונה בחודשים האחרונים הגיעו למשטרה קרוב ל-450 דיווחים על יידוי אבנים לעבר יהודים. ואלו רק הדיווחים שכן הגיעו. ושוב התקשורת כמובן בוחרת להתעלם מהנושא רק כאשר יש איזשהו סרטון דריסה של יהודי נגד ערבים, בלי אזכור רב לעובדה שניסו לעשות בו לינץ. נכון אני לא מצדיק את יו"ר עמותת אלעד שכן הוא בעצמו לא כזה תמים ורצונותיו יזכו מן הסתם להתנגדות של תושבי סילוואן אבל ממתי התנגדות נהפכה להיות זריקת אבנים? או במילים יותר נכונות נסיון סקילה למוות? שהרי אם תראו את דרכי האיסלם שבאיראן ובפקיסטן תוכלו לראות שגם חברינו הקרובים מאמצים את שיטות הפעולה הללו.


הדבר באמת מסוכן כאשר מדובר באירועים שקורים לנו בתוך ישראל לא בשטחי 67' לא בשטחי 48' אלא עמוק בתוך ישראל. כמו במקרה של כרמיאל שבה שני נערים צעירים יהודים נכנסו לתוך כפר ערבי קרוב על מנת לקנות קצת אוכל והם נסקלו באבנים עד כדי כך שהצעירה מבניהם (ככל הנראה ישבה ליד הנהג) ספגה אבן בראש שסדקה את הגולגולת שלה.

לינץ' ביהודים במדינת ישראל הוא לא דבר תקין בשום בצורה שהיא ויש להוקיע את זה מהחברה הערבית ע"י הענשת הסוקלים או הוריהם במידה והם קטינים שכן מספיק שאבא ישב בכלא שבועיים והילד יושפע מזה גם כן ולא יזרוק אבנים ולא נעליים.
 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה